עיקרי החוק- העדפת שיקום חברה על פירוקה וכן הסרת הכתם מחייבים:
- הליכים של חייבים שחובם נמוך מ 150 אלף ש״ח יטפלו בהוצאה לפועל
- חברות בקשיים יקבלו תמריצים להסדר חוב בשלב מוקדם כדי למנוע קריסתן
- דין קדימה של רשויות המס יבוטל (קדימות בתשלום החוב) למעט חובות למע"מ
- מהשנה האחרונה
- נושים מובטחים יוכלו לקבל עד 75% מהחוב כדי לשפר את מצבם של הנושים הרגילים
השימוש באשראי מהווה חלק בלתי נפרד מכלכלה תקינה. כמעט כל אדם או חברה משתמשים באשראי במהלך פעילותם.
הסיכון שמקבל האשראי לא יצליח לפרוע את מלוא חובותיו הוא סיכון ידוע מראש וחלק בלתי נפרד מכלכלה מודרנית. התממשותו של הסיכון נקרא חדלות פירעון.
קידום הרפורמה בהליכי חדלות פירעון כוללת מסלולים פשוטים ומהירים לחייבים ללא התערבות בית משפט.
הרפורמה תדאג לשיקום החייב חדל הפירעון ובכך תסייע לחברה טובה יותר ערכית וכלכלית.
פושט רגל אינו עבריין- הוא נקלע לסיטואציה כלכלית לא פשוטה ויש לסייע בידו לחזור למוטב מבחינה כלכלית.
אחת המטרות העיקריות של החוק הוא הצדק החלוקתי של החובות , היום הנושים הראשונים שמקבלים את התשלומים הם הבנקים והמדינה.
הרפורמה נותנת עדיפות גם לנושים הקטנים, כמו ספקים של החברה שנקלעה לחובות, ולא רק של הנושים החזקים.
עיקרי החוק החדש בא לשים דגש על שיקומו הכלכלי של החייב.
חייב יחיד – חדל פירעון:
התפיסה החדשה אינה מגדירה חייב (פושט רגל) כפושע ולכן אין סיבה להעניש אותו, אלא לשפר את גביית החוב מהחייב, ככל שיש בידו אמצעים כלכליים, וכן לפעול לשיקומו וחינוכו להתנהלות כלכלית נכונה ולקיחת אחריות על החוב.
בהתאם לחוק, חייב שיפתח בהליכי חדלות פירעון ידע מהתחלה מהם השלבים והתהליך שיעבור כדי לזכות בהפטר חלקי או מלא של חובותיו, וכן תבנה עבורו תכנית כלכלית מפורטת שאם יעמוד בה, יצא מחובותיו ללא הוצאה לפועל וללא חובות.
תאגיד שהוא חדל פירעון
הצעת החוק קובעת ,שעדיף לפעול לשיקום חברות מאשר לפירוקן, המטרה למנוע את קריסת החברות המביאה ״תספורת״ לנושים, באמצעות יצירת הליכי הסדרת חוב בשלב מוקדם יחסית, לצד הטלת חובות על הדירקטורים בחברות.
הנושים הם הנפגעים העיקריים בהליכי חדלות פירעון, לפיכך המטרה העיקרית היא להגדיל את ערך נכסי החייב ולהקטין את הפגיעה שתיגרם לנושים, כתוצאה מהליך חדלות הפירעון, וכן לקבוע חלוקה צודקת של הקופה בין הנושים, ולסייע לנושים הקטנים, שבדרך כלל מקבלים שאריות מהסכום הכללי, שמתחלק בין המדינה והבנקים.
בסיס החוק מציע לצמצם את את העדיפות שניתנת למדינה בהחזרת כספי החוב (דין קדימה)ובמקביל לצמצם את מה שמוחזר לנושים המובטחים בשעבוד צף (בנקים) וכך יקבלו הנושים הקטנים והספקים נתח גדול יותר.
